Nazir 2a -- What sort of language is Paziach?

The Mishna on Nazir 2a:

מתני' כל כינויי נזירות כנזירות האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר הרי עלי ציפורים ר"מ אומר נזיר וחכמים אומרים אינו נזיר:

Examples of kinuyim are נזיר נזיק נזיח פזיח.

1) What are these names? They sound like corruptions of Nazir, based on sound (rather than orthography as the mefaresh, which is questionably assigned to Rashi, asserts

אי משום דכי מחקת לרגל דקוף דנזיק ודופן דח' דנזיח וגגו דפ"א דפזיח ודופן ח' שבו משווית ליה נזיר:

). That is, the resh is a quasi-guttural, which is why is doesn't take a dagesh chazak, and so the chet as a switch-off is close. And the resh is pronounced to the back, which is like the kuf. A psilos (a Greek word indicating someone who has difficulty pronouncing letters) would say nazik instead of nazir. As in Yerushalmi Nazir 1b :

אמר ר' יוסי נראין דברים במקומות אחרים אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק אנו אומרים נזיר פסילים אינו נזיר?

And swapping in the peh is a further switch-off from existing kinuyim.

2) Tosafot brings a machlokes from Nedarim 10a between Rabbi Yochanan and Resh Lakish as to the identity of these kinuyim. Tosafot writes:

נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר. לפי שרצה לפרש כל הכנויין פתח ואומר נזיר וכו' כלומר נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה שעל ידי לשון זה חל עליו שם נזירות וה"ה אם אמר בלשון הכנויין כמו נזיק נזיח פזיח ורישא דמתניתין אתא לפרושי דקתני כל כינויי נזירות כנזירות ובכינויין נחלקו אמוראים בפ"ק דנדרים (דף י.) ר' יוחנן אומר לשון אומות הם פירוש שלש לשונות אלו משבעים לשונות הם ואם תאמר ולרבי יוחנן מאי איריא הנך ג' לשונות בכל ע' לשונות נמי אם קבל עליו נזירות באחד מהנך הלשונות חייל עליה הנזירות וי"ל דאה"נ דגם בשאר לשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוי נזיר אבל מהני לישני דמתניתין כי אמר נזרו באחד מן שלש לשונות הללו חייל עליה נזירות (נהי) נמי כי אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה מלשונות אחרים ור"ל פליג התם ואמר לשון שבדו חכמים מלבם והתם פריך אמאי בדינהו ותקינהו רבנן לשון כנויין והשיב דזימנין דבעי למימר לה' קרבן ואמר לה' גרידא ומפיק שם שמים לבטלה ולכך תקנו כנויין שלא הורגל הלשון לומר לה' קונם וא"ת ולר"ל איך יביא קרבן על ידי לשון שבדו חכמים הא קמייתי חולין בעזרה ויש לומר כיון דמתכוין לנדור בנזיר ויודע שלשון זה בדו חכמים לנדור בהם בנזיר קבלה גמורה היא כאילו אמר בלשון הכתוב בתורה והר"ר יחיאל פירש דר"ל לאו לענין קרבן קאמר אלא לענין מלקות דלקי אם עבר על נזירותו שקבל בלשון שבדו חכמים:

To take from the middle:

"... Rabbi Yochanan says that they are leshon umot [the language of the nations] -- to explain, these three alternative languages [words] are of from the seventy languages [of the nations]. And if you say, according to Rabbi Yochanan, why specifically these three languages? In any of the seventy
languages as well, if he accepted nezirut upon himself with one of these leshonot, the nezirut would apply to him. And one might answer that indeed it is so, that in other languages as well, if he recognizes and understands them, and intends to accept upon himself nezirut, he is a nazir. But with these leshonot of the mishna, when he says his nazir-ship with one of these three leshonot, the nezirut applies to him even if he doesn't intend, because it is more similar to the language of the Torah than other leshonot.
And Resh Lakish argues there and says that it is a language which the Chachamim invented..."

It is difficult to accept Rabbi Yochanan's explanation of kinuyim, as explained by Tosafot. The Mishna and gemara in question in Nedarim reads as follows:

משנה

• האומר (לחבירו): "קונם", "קונח", "קונס", הרי אלו כינויין לקרבן.

"חרק", "חרך", "חרף", הרי אלו כינויין לחרם.

"נזיק", "נזיח", "פזיח", הרי אלו כינויין לנזירות.

"שבותה", "שקוקה", נודר במוהי, הרי אלו כינויין לשבועה:

גמרא

• איתמר, כינויין. רבי יוחנן אמר: לשון אומות הן.

רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו, וכן הוא אומר: "בחדש אשר בדא מלבו".

(a) These kinuyin are just so similar, in three or four categories, to their Hebrew equivalents. Perhaps we are talking about close Semitic languages, but I'd like to be able to identify the languages in question.
(b) Why would other languages have a word for Nazir, which is entirely a Biblical creation, with its own unique Biblical law?

I'd rather see this dispute between Rabbi Yochanan and Rabbi Shimon ben Lakish as:

Rabbi Yochanan: these wordings being organic, natural linguistic development by the people.
Resh Lakish: these wordings being jargon deliberately fabricated by Chazal.

How can leshon umot mean this? I would suggest that it is not leshon umot with a shuruk, but leshon omot with a cholam.

Look in Jastrow, page 27:

It is an "oath language". And in context, as a kinuy language for vows, oaths, charamim, and nezirut, it seems applicable. Sometimes people swap out words for similar words when making vows, because of the severity of it. Think e.g. Gosh instead of God.

A case I learned from Shir Hashirim 2:7:

ז  הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.  {ס}

7 'I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles, and by the hinds of the field, that ye awaken not, nor stir up love, until it please.' {S}

I swear by Tzevaot [Gazelles? Or Hashem Tzevakot?] or by the Aylot HaSadeh [Kel Shakkai].

3) It is interesting to note the parallel in Yerushalmi Nazir, 1b:

נזיק נזיח פזיק א"ר יוחנן לשונות שביררו להן ראשונים אין רשות לבירייה להוסיף עליהן והא תני ר' חייה רזיח הזיח א"ר שילא לשונות שביררו להן משניות אין רשות לבירייה להוסיף עליהן

Note how Rabbi Yochanan and Rabbi Shela both say ביררו, whose, rather than בדו, invented. One seems like the slip of the pen of the other.

Also, Rabbi Yochanan indicates that Rishonim [earlier generations] chose them, rather than this being the language of the Umot [nations]. And this is perhaps in contrast to the the language of the Mishnayot, as put forth by Rabbi Shela, and which might correspond to the position of Resh Lakish.